|
|
במדינת ישראל נוספה קבוצה חדשה של שותפים להליך השיפוטי בבית הדין הרבני — טוענים רבניים . הללו מייצגים את הצדדים בהתדיינות בבית הדין . לפי ההלכה התלמודית , שני האנשים אשר להם הדין הם שצריכים לעמוד לדין , כי השבועה תופסת מקום מרכזי בבירור הדין ורק בעלי הדין יכולים להישבע . כמו כן יש ערך לטענות בעלי הדין בגלל החזקה שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו . רב ( אמורא בבלי בדור הראשון ) דרש לגנאי את השימוש במורשה בבית הדין . את הפסוק " ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו" ( יחזקאל יח , יח ) הוא דרש כמתייחס ל"זה הבא בהרשאה . " הראשונים סייגו את הדרישה שבעלי הדין יתייצבו בעצמם בבית הדין וקבעו שהיא תקפה רק אם בעלי הדין נמצאים במדינה אחת , אך אם הם מתגוררים במדינות שונות יכול אדם לשלוח מורשה לבית הדין כדי להציל את ממונו . כל העמדות הללו ננקטו לעניין הרשאת התובע , ואילו לגבי הנתבע נחלקו הפוסקים . ברוב הארצות נתגברה הנטייה להרשות גם לנתבע להעמיד מורשה אפילו כשבעלי הדין נמצאים בבית הדין , והמורשים הפכו לעוזרים ומסייעים בסידור הטענות . מאז קום המדינה הופיעו טוענים רבניים בבית הדין הרבני כבאי כוחם של בעלי הדין , אך ...
To the book |
|
|