יום כיפור כאנומליה

למתבונן מבחוץ יום כיפור הוא אחד הימים הפרדוקסליים ביותר בהוויה הישראלית . בהיותו , לפי הדימוי המקובל , יום בעל אופי דתי מובהק שעניינו פנייה לישות עליונה לצורך בקשת מחילה על חטאים , לכאורה היה עליו להיות בעל רלוונטיות מועטה למרבית הישראלים היהודים שאינם שומרי הלכה או משתייכים לאורתודוקסיה הדתית ומבצעים רבים מ"חטאים" אלו בריש גלי , לתיאבון או להכעיס , בשאר ימות השנה . מרבית תעניות הציבור ז"י — בתמוז , צום גדליה , עשרה בטבת ואף תשעה באב — אכן אינן מורגשות מחוץ לחוגי האורתודוקסיה , ואפילו מסורתיים רבים אינם חשים בקיומן , וודאי שלא התרבות הציבורית הישראלית . רישומו של יום כיפור , לעומת זאת , ניכר ביותר במרחב הציבורי הישראלי , בהקפדה על חוקים בלתי כתובים ובהפעלת לחץ חברתי כבד על המבקשים להפר אותם . יתר על כן , ישנם אי–אלו פרטים הלכתיים הנוגעים ליום כיפור הנשמרים בקפדנות בידי חלקים ניכרים מהאוכלוסייה המגדירה את עצמה מסורתית ואף חילונית , בעוד מרבית דקדוקיו ההלכתיים אינם נשמרים . אשר על כן יום כיפור מציב בעיה לפני חוקרים המבקשים לשמר את כוחו ההסברי של הציר דתי–חילוני בחברה הישראלית . להלן אטען...  To the book