ט"ו בשבט בתרבות הישראלית: האפיק הסביבתני הא-פוליטי

התנועה הגלובלית שייסדה את יום העץ תפסה את החג כמבטא ביקורת סביבתית על נזקי החברה התעשייתית . לביקורת זו היה בסיס באתוס הציוני האנטי–עירוני והפרו–חקלאי . ואולם אחרי קום המדינה הוחל לאט לאט , ובמהוסס , להפנות ביקורת סביבתית גם כלפי מפעלי הנטיעות וייעור הארץ , שט"ו בשבט אמור לסמלם . בתהליך ארוך ומורכב עבר הנושא האקולוגי דה–פוליטיזציה ונתפס כאוניברסלי וא–לאומי . ט"ו בשבט הפך ליום איכות הסביבה , מעין " יום ירוק יהודי , " והגיע לשלב הבתר–לאומי בהתפתחותו . עוד לפני קום המדינה הועלתה ביקורת חינוכית בתוך קק"ל ומחוצה לה כלפי טקסי הנטיעות , שנראו חסרי משמעות בתפקידם כמחנכים ליערנות . נטען כי לילדים ולמוריהם חסר הידע המקצועי הנדרש להשתרשות הנטיעה בקרקע וכי במקרים רבים מדי בוזבזו לריק משאבים רבים : ניטעו עצים במקומות לא מתאימים , למשל מתחת לחוטי חשמל , או במרחקים לא מספקים בין השתילים . ההתנהלות הזאת אפיינה את נטיעת היערות בשנות החמישים , שבמקרים רבים שימשה כעבודה יזומה למובטלים ולעולים חדשים . תמונה ידועה בהקשר הזה היא תמונת הנטיעה מהסרט " סאלח שבתי" ( אפרים קישון , , ( 1965 שבה סאלח הבלתי מיומן ,...  To the book