תקציר

התרבות הישראלית היא תוצר אקלקטי של מגוון רכיבים ומקורות השפעה , ובהם התרבות העברית ה"צברית , " המסורות הדתיות הנבדלות של העדות היהודיות השונות , תרבות הצריכה והבידור המערבית בעלת האופי הקפיטליסטי , הרוחניות החדשה ( New Age ) והתרבות הערבית מוסלמית . בין השאר התרבות הישראלית מתייחדת בהיותה תרבות יהודית . ואולם על אף ההכרה הגוברת במחקר ובציבור בכך שהתרבות הישראלית רוויה בסמלים , באמונות ובפרקטיקות תרבותיות בעלות אופי " יהודי , " בכל זאת מורגש חסך בדיון אנליטי במשמעותה של הגדרה עמומה זו — "תרבות ישראלית" — הנתונה בוויכוח ציבורי . הספר שלפנינו מציע גישה אנליטית לשאלת יהודיותה של התרבות הישראלית . השאלה נבדקת באמצעות דיון משווה בהיסטוריה התרבותית של החגים היהודיים ובמשמעותם ליהודים הישראלים דהיום . שלושה חגים משמשים כאן מקרי מבחן : פסח , ט"ו בשבט ויום כיפור . מבחינה אנליטית הספר נשען על ההבחנה בין ההגדרות המצמצמות של המושג " תרבות" לבין ההגדרות המרחיבות שלו . בהגדרות המצמצמות התרבות היא זירה של פעילות אנושית המתקיימת באמצעות ממסדים וארגונים שזהו ייעודם ( תאטרון , ספרות , אמנויות פלסטיות וכד...  To the book