סולידריות - לא מה שחשבתם

יוסי שריד הסולידריות החברתית בישראל היא אגדה יפה ומחניפה לאגו הלאומי שלנו . אנחנו תמיד יותר טובים מאחרים , הרי זה מן המפורסמות . ואף על פי כן - אגדה ותו לא . אמנם מדי יום ביומו מתפרסמות כאן ידיעות על מצוות ומעשים טובים , בעיקר של גבירים הפותחים לב וכיס ומחלקים מעושרם לקשי היום שבתוכנו . בתוך עמם הם יושבים , הנדיבים , ואין הם אדישים לצרות ולמצוקות . זהו מצג שווא . מנתונים רשמיים שמתפרסמים מעת לעת מתבררות העובדות : בישראל תורמים פחות בהשוואה לכל מדינה מפותחת אחרת . תרבות הנתינה אצלנו היא בחיתוליה , ואין ביטחון כלל שהפג הזה עתיד לגדול ולהתפתח . הבנקים , כדוגמה , מפרישים כחצי אחוז בלבד מרווחי העתק שלהם למטרות ציבוריות , וכך גם שאר העסקים הגדולים . בארצות הברית מפרישים הרבה יותר , אף ששם לא רבים שמעו על לקט , שכחה ופאה . בשים לב לנתונים העלובים האלה , השטיחים שנפרשים לרגלי הפלוטוקרטים המקומיים נראים אדומים מדי . המתן , שעל פי המסורת היהודית אמור להיות בסתר , הוא דווקא די גלוי , מכריזים עליו בקול גדול ובראש חוצות ומקדמים את פניו במידה גדושה ומבחילה של חנופה מלוא החופן . לו היה מדובר בסולידרי...  To the book