סולידריות יישוב, מדינה - ומה הלאה?

מוקי צור דברי פתיחה בובר הזקן נהג להגיד בתקופת המלחמה הקרה כי יש לבחון את גלגוליה של סיסמת המהפכה הצרפתית " חירות , שוויון , אחווה : " החירות הלכה מערבה ושכחה את השוויון , השוויון הלך מזרחה ושכח את החירות , ואת האחווה שכחו כולם . בעברית ה"אחווה" וה"אחריות" קשורות יחד במילה " אח . " אך יש לזכור כי למילה זו המציינת קרבה יתרה מתלווה גם הזיכרון התנ"כי הקדום של " דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה , " של רצח אחים ושל מלחמת קרובים . לעומת זאת הקרבה בין המילים " אחריות" ו"אחר" מציינת את האידאל האלטרואיסטי הקושר את האחר , את הזר והרחוק , עם הקרוב בקשר של אמפתיה וחובה כאחת . האחווה אינה ספונטנית אלא עקרונית , ולפיכך לעתים קרובות היא מנוסחת בלשון עתיד או ציווי . בובר טען כי האחווה נשענת על דו-שיח פלאי , לוינסי , על מחויבות למעמדו של האדם . אך גם בובר וגם לוינס הכירו יפה את תהומותיה של האחווה , את כוחה של הבדידות , את הצורך לפרוץ את הבועה הנרקיסית מצד אחד , ולא להיכנע ליצר השלטון ההופך את האדם לבורג בקולקטיב מצד שני . בשורות שלהלן אבקש להתחקות על גלגוליה של הסולידריות הישראלית במתח שבין הדגשת אופייה ה...  To the book