מקובל בעולם החינוך , כמעט מבית אבא , שציונים הם חזות הכול . כל כך חזות הכול שכמעט שכחנו מהו ייעודם . אחת הדמויות שהשפיעו על עולמי החינוכי יותר מכול הוא גיל חדש , שניהל במשך שנים ארוכות את בית הספר בכפר הנוער " נירים . " בהקשר של ציונים , גיל תמיד עזר לנו לזכור שציונים הם כלי שנועד לקדם את התלמיד . לא פחות , אך גם לא יותר . אם הציון לא מקדם את התלמיד , אז הוא כנראה אינו מתאים , לפחות לא בנקודת הזמן הזאת . ציון אכן אמור להיות אמיתי ומשקף , אך בכל נקודת זמן עלינו להתאים את כלי ההערכה כך שיקדם את התלמיד . לעתים יהיה זה בוחן הצלחה שנועד לתת ביטחון ולעתים מבחן קשה ומפותל יותר שיאתגר אותו וימנע שאננות . גם את הדוגמה שהצגתי בקטע הקודם על החשיבות של חוויות הצלחה דרך בחני הצלחה , יש להבין בהקשר הכללי : לאיזה צורך נועדו המבחנים והציונים ? אם הבהרנו לעצמנו שהם נועדו לקדם את התלמיד , הרי ברור שיש לנהוג בשיטה דינמית ופרטנית , שנכונה לבחון כל העת מה הדבר שכרגע יתרום ביותר לתלמיד . לא מה יקל עלינו , לא מה יפשט את העבודה שלנו , של הוריו או של מערכת החינוך , אלא מה יקדם את התלמיד . מתוך כך תצטמצם חשיבות...
To the book