אחד מביקורי הבית שעשיתי השנה היה בבית שבו האב מכה את ילדיו . דיברנו עם האב באופן ישיר וקשה . האוויר הדחוס ממילא מעשן סיגריות וממחנק של שיכונים התמלא גם במטען כבד של כעסים וכאבים . במהלך השיחה עלה אירוע אלימות בבית , שהצליח שוב לטלטל אותי . להזכיר לי על מה אנחנו מדברים ובמה אנחנו מתעסקים . לא אכנס לכל הפרטים , רק אומר שמדובר באירוע אלימות קשה וחריג באופן יוצא דופן כלפי אחד הילדים , שאירע בנוכחות כל בני המשפחה . הילד , חבוט ואומלל , השתין במכנסיים באמצע הסלון . לא פעם אנו מדברים על הצלקות העמוקות החרותות בנפשם של תלמידינו . כך נראית צלקת . אני לא מצליח לחשוב כיצד מתאוששים מאירוע טראומטי שכזה . אירוע של אלימות ברוטלית ובעיקר של השפלה נוראית של נער שהופך לשבר כלי בסלון ביתו . ומדובר באחד התלמידים הפרועים שלנו , שמזמן לנו אין - סוף התמודדויות במהלך יום הלימודים . בבוקר למחרת ביקור הבית הזה , ומאז כמעט בכל בוקר , כאשר הוא משתולל מתחשק לי להגיד לו : "תשתולל , תחיה את החיים , תעשה מה שבא לך " . כמעט רוצה להגיד לו : "מותר לך . תכעס , תפריע , תמרוד . אין לי תלונה אליך כל עוד אתה חי , כל עוד אתה ...
To the book