|
|
לפני כמה שבועות סימס לי אלעד בארבע לפנות בוקר את ההודעה הבאה : "אני ממש ממש מצטער על השעה אבל נתקענו אני וחגי בראשון ואין לנו איך לחזור " . כמובן התקשרתי אליו מיד והוא סיפר שהוא וחגי יצאו לבלות בראשון לציון . הם שמו את הכסף אצל חגי , שקנה בכל הכסף אלכוהול ולא נשאר להם שקל . חגי כבר מסטול ואין להם דרך לחזור הביתה ( מה עוד שבשעה שש בבוקר , בעוד שעתיים , אלעד אמור להתחיל משמרת במאפייה . ( המחשבה הראשונה היתה מעורבת . מחד גיסא , התחשק לי להגיד לו שלא קרה אסון , הוא ילד גדול בן שמונה - עשרה וימצא דרך להגיע הביתה . מאידך גיסא , הבנתי שהנער במצוקה , שנובעת בין היתר ממרחב האפשרויות המצומצם שלרשותו , לפחות מנקודת מבטו . מה כל אחד מאיתנו היה עושה במקומו ? מה נער בן גילו מאזור אחר וממשפחה אחרת היה עושה ? כנראה מתקשר להורים . חשבתי שלא נכון שאסע לחלץ אותו , שהרי הוא לא נמצא באיזה נחל בנגב ביום של שרב , וניסיתי לפרוש בפניו פתרונות , שנראו לי פשוטים למדי , אך הם התבררו כבלתי - אפשריים מבחינתו : לאלעד אין אבא של ממש שאפשר להתקשר אליו , וגם אין טעם להתקשר לאמא שהרי אין לה מכונית . גם להורים של חגי לא ...
To the book |
|
|