אבנים מתגלגלות במורד ההר

למביט מהצד ייתכן שאנו ותלמידינו נראים כמו גלגוליו המודרניים של סיזיפוס . משקיעים את כל - כולנו במעשים חסרי סיכוי ותוחלת . האם גילה , נועם , או גלית יכולות בכלל לפרוץ את המעגל ? האם הן מסוגלות לכבוש את הפסגה או שמא רק לטפס קצת על מנת ליפול שוב ושוב ? האם בכוחנו לעזור להן לטפס עד למעלה ההר ואז אל מעלה הר נוסף ועוד אחד ? אנחנו לא מחשיבים את עצמנו כסיזיפוס המקולל , כמי שדוחפים אבנים במעלה ההר ללא תוחלת . דוחפים בקושי - כן ; לעתים מתגלגלים איתן חזרה למטה - גם כן ; אך יש בזה תוחלת . הרי ההרים שכבר כבשו - גילה , מנקודת הפתיחה שלה , נועם , מהאסונות שחוותה , וגלית , מהמשפחה שלה - ההרים האלה הם בגבהים שספק אם מישהו מאיתנו אי - פעם הכיר . הדרך שהן כבר פרצו מתוך המבוי הסתום לכאורה , אמנם מבטיחה עוד הרבה אבנים מתגלגלות במעלה ההר , אין - ספור נפילות , אך גם הנפת דגלים בעוד ועוד פסגות חדשות . כי נקודת הפתיחה צריכה לקונן בראשינו . אולי לא כל הזמן , אך בוודאי מפעם לפעם . אף שבמסר וברוח שלנו אנו מנסים להמעיט בחשיבותה של נקודת הפתיחה ולצמצם את הנוכחות שלה בעבודה על הבחירות ועל העשייה של התלמידים , לא נית...  To the book