בית הספר איננו אי

התלמיד הוא אדם שלם . הוא לא מתחיל ולא נגמר אצלנו . אנו מבקשים לתפוס מקום משמעותי בעולמו , אך תמיד נישאר רק חלק , גדול יותר או גדול פחות . בית הספר איננו יכול להתנהל כאילו היה אי . הטוב והרע שמהם מגיע אלינו התלמיד בבוקר ושאליהם הוא חוזר בערב , הופכים להיות חלק מאיתנו ברגע שהתלמיד נכנס בשערי בית הספר . משעה שהגיע , כל הטוב שהוא מביא עמו הופך להיות ברכה גם לנו , וכל הצלקות שחרותות על לבו של התלמיד והכאבים שהוא נושא עמו מתגלגלים לפתחנו יחד איתו , ומעתה הם חלק מעבודתנו החינוכית . בעשייה החינוכית אנו מבקשים לכבד ככל יכולתנו את העולם הרחב של התלמיד לצד ההבנה שלעתים יש לנו אחריות כבדה להיטיב את עולמו . נקודת הפתיחה והבית שממנו בא התלמיד אינם דבר שאפשר להתעלם ממנו , אך עצב אין - סופי ממלא אותנו כאשר נקודת הפתיחה דומה לנקודת הסיום . כאשר אותם תלמידים שנולדו לתוך מציאות מפורקת נכרכים בעבותיה ולא משתחררים ממנה . כאשר התלמיד לא מצליח להיחלץ מהמבוי הסתום שאליו נולד . ההיחלצות מהמבוי הסתום הופכת קשה עוד יותר כאשר החברה שלתוכה גדל התלמיד מאשרת לו שלכאורה נגזר גורלו להישאר בנקודת הפתיחה , כבול ואסור בת...  To the book