לצערי , בחמש השנים שלי ב " ברנקו וייס " היו לא מעט אירועים שבסופם צלצל בראשי המשפט " כשהתבהרה התמונה , נהיה לי חושך בעיניים . " זה קרה אחרי שעשרים תלמידים שלנו , מצוידים בקרשים , באבנים ובכל הבא ליד , הכו מאות תלמידים מבית ספר אחר על חוף הכנרת כי לא שיתפו אותם במשחק כדורעף ; זה קרה אחרי שכמעט עשרים תלמידים שלנו " כיסחו " שוטרים , נדנדו ניידות משטרה וחטפו מכות רצח בבסיס הגדנ " ע בג ' וערה ; וזה קרה בפעם האחרונה גם בכניסה לפארק ימית 2000 בחולון , גם אם בדרגה מעט פחות חמורה . שם , כשהתבהרה התמונה של הסככה שהם פירקו , הגדרות שהם שברו וכל מה שהם השליכו בכניסה לפארק , וכל זה רק משום שבחור צעיר בעל אישיות גבולית הקניט אותם , " נהיה לי חושך בעיניים . " והפרדוקס הזה של תמונה בהירה וחושך בעיניים מלווה אותי באירועים קיצוניים . אני לא יודע מה בדיוק מלמד אותי הניגוד הזה . אולי רק שטוב שעינינו עדיין קהות אל מול מעשיהם הרעים של תלמידינו . התלמידים לא מסנוורים אותנו לגמרי . הם לא תמיד יפים בלבד . ואולי שגם תמונה שבורה ועצובה של חפצים קהים המושלכים על חוף ים לאחר שפגעו בראשים של נערים אחרים , או של תלמ...
To the book