המתינות שבכישלונות

פעם נתקלתי במשפט יפה של בוב דילן ( בשיר : (" Not Dark Yet " " עדיין לא חשוך , אבל הולך ומתעמם " . יש במשפט הזה משהו שמשקף , דווקא בעדינות ובמתינות שלו , את הכישלונות שלנו או של התלמידים . בדרך כלל נפילות וכישלונות נראים כך . הם אינם מופע חד - פעמי שמתרחש כרעם ביום בהיר . הם לא קורים פתאום ומשום מקום . על פי רוב מדובר בתהליך , אטי יותר או מהיר יותר , של חשיכה שהולכת ויורדת על החיים . מעטות הפעמים שבהן מדובר ב " בום " רועש שמפתיע אותנו . זה דומה יותר לכדור שלג שאנחנו לא מצליחים לעצור , מין התרסקות במורד , הנותנת אותותיה ומטילה את צלה במהלך ההתרסקות , הרבה לפני שאנו נחבטים בתחתית , נופלים לחשיכה המוחלטת . אך דווקא משום כך , דווקא משום שהנפילות בחיים מתרחשות לרוב לאורך זמן ואפילו במתינות מסוימת , קיימת התחושה שיש מה לעשות בנדון . שלא צריך להתמודד עם ההפתעה הרועשת , אלא עם הירידה המתמשכת . זה אולי מסובך יותר , אך מותיר לנו בידיים כוח להתמודד איתה .  To the book