לא מלאכים לבנים

מאז ששודר הסרט " תיכון ההזדמנות האחרונה " בתוכנית " עובדה " יש ביקורים רבים בבית הספר . גם בעבר היו , אך בעקבות הסרט התגבר מאוד גל המבקרים . רבים באים להתרשם , ללמוד , להבין ולעזור . הנקודה העיקרית שעולה כמעט בכל שיח עם המבקרים והלומדים היא ההתרשמות הנרגשת שלהם מצוות המורים . כולם מדברים על כך שההבדל העיקרי בין בתי הספר או המסגרות שמהם הם באים לעומת המסגרת שלנו נעוץ בצוות החינוכי יוצא הדופן . הדברים שאנו עושים כנראה נראים לנו טריוויאליים , משהו בבטן אומר לנו בבהירות שצריך לעשות כך ולא אחרת . אך המתבוננים מהצד עוזרים לנו להבין ששום דבר לא טריוויאלי ושמה שבהיר לנו לעתים מטושטש מאוד מחוץ לגדרות המתקלפים של בית הספר . יש משהו מצחיק ונחמד בהיתקלות בתובנה שזה לא טריוויאלי . הבזקים שבהם גם מה שמובן מאליו בעינינו , נראה פתאום כמו מחווה יוצאת דופן . למשל , כאשר תלמידים נפצעים או חולים במשך כמה ימים אני מתקשר לדרוש בשלומם . בפעמים הראשונות , כשהם עונים ושומעים שזה אני , הם מתקשים להאמין ; לפעמים הם כל כך מבולבלים מהטלפון הלא צפוי מבחינתם שהם פתאום קוראים לי " המנהל . " מצחיקים . בעיניים שלי ושלנ...  To the book