|
|
בקלות רבה מדי אנו נוטים לשיפוטיות . אנו בהחלט מבקשים להבחין למען עצמנו ולמען התלמידים שלנו בין טוב לרע ובין ראוי לשאינו ראוי . איננו נמצאים במקום פוסט - מודרני קיצוני , המשלים עם הכול ומקבל הכול בשם היחסיות ונקודות המבט המשתנות . אך אין בכך כדי להתיר לנו לבקר ולשפוט בחופזה וביהירות . פעמים , אנו נחשפים למסגרות משפחתיות שאינן מתפקדות . בוודאי לא מתפקדות במובן שאנו מורגלים בו . ועם זאת , זהו ביתם של התלמידים ולשם הם קשורים בעבותות . אם ביתם מט לנפול , או שיש בו קשיים , אזי מתוך מחויבות ערכית מקסימה ונאמנות בסיסית שיש בה טוב , הם ייעמדו לצד הבית . גם אם הוא בית סדוק , הוא עדיין ביתם . הבית והמשפחה נושאים עמם כאבים רבים וצלקות צורבות , אך לצד אלו , הם מביאים עמם גם אהבה גדולה וחיבור עמוק . דינה , למשל , אמה נרקומנית ומהמרת בגמילה ומתפקדת באופן חלקי ביותר , ואביה עבריין ואדם חולה מאוד . יש בבית קשר וצחוק ואהבה , אך יש גם קשיים אדירים וכאבים צורבים . והכול מתגולל על דינה . במציאות הקשה הזו מרגישה דינה כי היא מחויבת ורוצה לעזור ככל יכולתה . דינה תיסע עם אביה לבית החולים , תישאר לצדו בבית בשעו...
To the book |
|
|