|
|
בחינוך , פעמים מוטב לדבר בכמה קולות אך פעמים מוטב לדבר בקול אחד , ברור וצלול . אמנם למדנו להשלים עם הבלבול , אפילו למדנו לאהוב אותו . יש לו מקום חשוב בעבודה החינוכית . התזוזות מנקודות המוצא ביחס כלפי התלמידים , כלפי דרכנו וכלפי עצמנו חשובות מאוד במובן הערכי . הן חשובות גם בכל הנוגע לסיכויים להצליח . עם זאת ראוי גם לשמור על מקומות לא מבולבלים , בוודאי באשר להבחנה בין טוב לרע . בתקשורת יכולים להזדעזע בבוקר מאלימות בני נוער ואחר הצהריים לשדר תוכנית עמוסה באלימות . מתברר שאפילו הורים יכולים להזדעק בצהריים על היעדר גבולות בבית הספר ובלילה להתקפל בפני ילדיהם ובפני הגבולות . אך אנחנו איננו יכולים . בעולם הננגס על ידי פוסט - מודרניזם קשה הרבה יותר לדבר בשפה בהירה ומבחינה , אך אנשי חינוך מחויבים לכך . אין צורך להתנצל על כך שאנו סבורים שיש טוב ורע ושלא הכול פתוח ולא הכול נתון לדיון . מצער להיתקל בפחד להגיד על דבר טוב שהוא טוב ועל דבר רע שהוא רע . הבלבול שאוחז בנו , בוודאי אל מול עיני התלמידים הנעוצות בנו ומבקשות לראות את עמדתנו , מחליש אותנו וגם אותם .
To the book |
|
|