תמיד תהיו שלנו

מה אנו מבקשים בעצם ? לבנות להם תמונת עולם חדשה . תמונה של עולם שיש בו תמיד אהבה וחיוך ומקום . נדמה שאם היה לנו בבית הספר ססמוגרף הוא לא היה מפסיק לאותת . התלמידים שלנו מתקיימים בין רעידת אדמה אחת לאחרת . יש תקופות רגיעה אך הן מוגבלות . ופעמים שכל חייהם מתהפכים , וזה כבר בסדר גודל גיאולוגי ממש . אנו מנסים לייצר להם לפחות מקום אחד יציב , כזה שאינו רוקד תחת רגליהם . לגרום להם להרגיש שיש להם מקום בטוח ויציב . באחד בספטמבר , בשיחת הפתיחה , אני תמיד מספר להם על בית הספר ומודיע להם שאנחנו לא מעיפים תלמידים לצמיתות . נקודה . מולי , קשה שלא להבחין בפרצופים המגחכים והסקפטיים . בראשם של עשרות תלמידים רץ ברגע הזה משפט בנוסח : "שמענו עליך , חכה חכה , כמו כל מי שאמר לי את זה בעבר , גם אתה תעיף אותנו " . אבל לא אכפת לי מה עובר להם בראש באותו רגע . אני מאמין בזה בכל מאודי . לפחות ברגע הזה , לא רלוונטי מה הם חושבים . ואולי אורח מהצד יחשוב שזו טעות טקטית מיותרת , שהרי מדוע להודיע לתלמידים מראש , שלא משנה מה הם יעשו , תמיד הם יהיו איתנו . הרי מבחינתם זו כמעט הזמנה לעשות בלגן ! אז ראשית , התלמידים שלנו כמ...  To the book