|
|
הלכה אתיופית לא נהגו כלל . יתרה מזאת , הנענוע נחשב למעשה שטות וודאי שאינו מביע כבוד או יראה . הנענוע בתפילה דומה למי שנטרפה דעתו עליו , כשיכור שאינו מסוגל לעמוד ישר . בעבר ובהווה בהלכה התלמודית 208 בספרות המשנה והתלמוד אין עדויות על נענוע הגוף בשעת תפילה . עניין זה נזכר לראשונה אצל חכמי ימי הביניים , בהשפעתם של חסידי אשכנז . מקור המנהג נמצא בספרות ההיכלות . משם התפשט המנהג לאירופה כולה , ובעקבות גירוש ספרד עבר המנהג גם למקומות אחרים . הרמ " א מביא מנהג זה להלכה וכותב : "ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה , דוגמת התורה שנתנה ברתת , וכן 210 209 בשעה שמתפללין , על שם 'כל עצמתי תאמרנה ה ' מי כמוך . "'
To the book |
|
|