תפילת יחיד ותפילת רבים

הלכה אתיופית באתיופיה לא היתה משמעות מיוחדת לתפילה במניין , ולא היתה קיימת הבחנה בין תפילת יחיד לתפילת רבים . בפועל , רוב הטקסים הדתיים התנהלו בציבור ובדרך כלל כללו יותר מעשרה אנשים , לא כדבר מחייב אלא כתפיסה תרבותית , ברוח הפסוק " ברוב עם הדרת מלך . " המצוות התקיימו על ידי הקולקטיב . לכן לא היה מקום לדבר על יחיד או רבים . התפילה ברבים אצל קהילת " ביתא ישראל " ממשיכה כפי שהיה מקובל בתקופת המקרא , יחד עם זאת בציבור יכול להתפלל גם מי שאינו יודע לקרוא . בעבר ובהווה בהלכה התלמודית על פי דברי חכמים , לתפילה בציבור יש כוח והשפעה רבים יותר משל תפילת יחיד . ועוד קבעו , שציבור הוא עשרה אנשים שנקבצים במקום אחד , וסמך מן התורה מצאו בפסוק : "ונקדשתי בתוך בני ישראל . " יתר על כן , חלקים מסוימים בתפילה יכולים להיאמר רק במניין : "אין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ... ואין 188 מזמנין בשם פחות מעשרה . " ועוד אמרו חכמים בעניין חשיבותה 189 של תפילה במניין : "מאי דכתיב : ' ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון ' 190 אימתי הוא עת רצון בשעה שהצבור מתפללין . " כך כתב הרמב " ם : " תפלת הצבור נשמע...  To the book