אמירת "מודה אני"

הלכה אתיופית אצל " ביתא ישראל " לא קיים נוסח קבוע באמירת " מודה אני , " אלא כך היה המנהג : הניעור משנתו פותח פיו בהודיה לאביו שבשמים על הלילה שעבר ובבקשה לשמירה ביום שיבוא . יש המרבה ויש הממעיט . כל אחד לפי צחות לשונו , והעיקר שיכוון לבו לשמים . בעבר ובהווה בהלכה התלמודית מיד כשייעור משנתו , יזכור חסדי ה ' יתברך שמו , אשר עשה עמו , שהחזיר לו את נשמתו , אשר הפקידה אצלו עייפה , והחזירה לו חדשה ורגועה , כדי לעבוד עבודתו יתברך שמו בכל יכולתו , ולשרתו כל היום , לכן יודה בכל לבבו להשם יתברך . בעודו על משכבו יאמר : " מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה , רבה אמונתך . " נוסח תפילה זה מבוסס על דברי האמורא הארץ - ישראלי 157 רבי אלכסדרי : "חדשים לבקרים רבה אמונתך . " אמר ר ' אלכסדרי : " על שאתה מחדשנו בכל בוקר ובוקר אנו יודעים שאמונתך רבה לתחיית המתים . " ר ' אלכסדרי אינו קובע נוסח ועל כן נראה שההודיה המקובלת היום נוסחה בתקופה מאוחרת יותר . לראשונה אנו מוצאים את הנוסח הזה אצל ר ' משה בן מכיר ( ממקובלי העיר צפת במאה השש - עשרה , ( ומשם למעשה הנוסח התפשט לכל תפוצות ישראל , 158 והוכנס ...  To the book