פרק מו

יסוד החירות שאליו מתאוה מין האדם בטבעו , הוא שיהיה יכול לחיות על פי טבעו הטהור בלא שום מעיק ומכריח - לא העקה חומרית , לא מוסרית , ולא שכלית . וכן כל עם ועם שכבר עלה למעלה זו להכיר הכרת עצמותו יפה , הוא כבר שואף לחיות על פי טבעו הטהור , ומתפרץ בעז לנצח כל הגדרים שמקיפים אותו מסיבות שקדמו שאינם מניחים אותו לחיות על פי טבעו . והנה , כאשר נחפש בטבע כלל האדם , נמצא שישנם דברים רבים שהם נדמים שהם מיסוד העבדות ובאמת הם עיקר החירות , מפני שמתגלה בם ועל ידם דוקא , צביון הטהור של הנטיה הפנימית האנושית . וישנם דברים כאלה שמתדמה לכאורה שהם ממכשירי החירות , ובאמת , הם הם מעבירים את האדם מחייו הטבעיים ומשליכים אותו לתוך עמק שחת של עבדות נוראה . ועל זה צריכים תמיד טובי בני אדם וחסידיהם לעמוד על המשמר , להורות לבני אדם את הדרך של החופש האמיתי שאליו הוא נושא את נפשו , ולהצילו מהעבדות הבזויה , בין אותה שהיא גלויה בניוולה , בין אותה שמתלבשת בצורת חירות , שהיא עוד יותר מסוכנת ומביאה רעה איומה לכלל המין האנושי . כאשר נבא לכלל חשבון בטבע הטהור של האדם , בין הנטיה לאמונה או לכפירה , בכללות , נמצא ברור , שהאמ...  To the book