|
|
מן היסוד המוסרי הפשוט - שהאדם אינו רשאי לפטור את עצמו מלפעול 1 כל הטוב שיהיה לאל ידו אל כלל המציאות , בין שיהיה הטוב בא מיד , בין שיבא אחר עתיד גדול וארוך מאד - באה מצות פריה ורביה . חוץ מה 2 שהעומק המוסרי מחייב שראוי להרבות את הדמות , מציאות אנשים מרגישים ומשכילים החיים חיי אנשים מלאים בכל ערכם בגשם ורוח , [ ו ] הוא דבר טוב וחפץ נעלה מאד , שהמונע טוב זה בהיות לאל ידו הוא ודאי חוטא ועושה נגד הצדק והיושר היותר מחוייב . עוד , חוץ מההשקפה הקרובה של מציאות הנולדים מיד , עלינו לדעת שהעתיד של האנושות ודאי הוא טוב ומאושר מאד . אם כן , בהתרבות החיים הלא ימשך הדבר שיגיעו מהם רבים להתקופה המאושרה , שאז יתענג כל המין האנושי על ד ' ועל טובו , שהוא אושר גדול ועונג של חיים טובים שראוי לחמוד אותם מאד , ואיך לא תהיה חובה מוסרית אלהית , שלא למנע מהרבות גורמים להיות מקבלים הטוב האלהי המאושר ? וכמה אבירות לב יש בזה , אם בשביל תואנה של מצב שעה , ישמיט האדם עצמו מהשפיע את הטוב הגדול הזה בעולם . לבד מה שיסוד כל תעודה ותכלית טובה יבא מריבוי העובדים בין בגשמיות בין ברוחניות , אם כן ריבוי העובדים עצמו יביא לקר...
To the book |
|
|