|
|
היה זה כבר לאחר החמישה - עשר במאי , 1948 ולאחר שהבריטים כבר עזבו את הארץ . על אף המצור הקשה , לא שררה בירושלים אווירה של פניקה או פחד , חוץ מאשר בחוג מסוים של העדה החרדית של נטורי קרתא שדעתם לא היתה נוחה ממלחמתם של הציונים למען מדינה עצמאית . לאורך כל התקופות הם התנגדו למדינה ציונית , ולכן התקוממו נגד המלחמה ולא האמינו שירושלים תחזיק מעמד . עוד אוסיף ואומר , כי קיבלתי ידיעות שגם במפקדה הארצית בשפלה לא היו כל כך בטוחים בכושר עמידתה של ירושלים . נדהמתי לשמוע שראשי ההנהגה הציונית , שגרו בירושלים בעת המצור - בהם רבנים , פוליטיקאים , סוחרים , ועוד כל מיני אנשים מזרמים שונים - הלכו וניסחו פנייה לאומות המאוחדות המציעה להפוך את ירושלים לעיר בין - לאומית . הם אמרו שאנחנו נפסיק את המלחמה , וירושלים תיכנע לכוח בין - לאומי ותימסר לניהולו של כוח האומות המאוחדות . הם עשו זאת מפני שלא האמינו שירושלים תוכל לעמוד לאורך ימים תחת המצור , עם הקורבנות הרבים שהוקרבו על מזבח הגנתה . הם הלכו מרב לרב וממנהיג למנהיג כדי להחתים אותם על העצומה הזאת . זאת היתה עצומה המבקשת פשוט להיכנע , אבל לא לערבים אם כי לאומות ...
To the book |
|
|