באנייה המסוערת: יראת ה' של המלחים מול מריו של יונה (א, ר־טז)

ויהוה הטיל רוח גרולה אל הים ויהי סער גדול בים והאניה י חשבה להשבת וייראו המלחים ויזעקו " אי # אל אלהיו ' ויטלו ה # א D ^ rrnK ר באניה אל הי-ם להקל מעליהם ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וי רדם : ויקרב אליו רב החבל ויאמר ו לו מה לןל נרדם קום קרא אל אלהיןל אולי יתע # ת האלהים לנו ולא נאבד : ויאמרו אי # אל רעהו לכו ונפילה גורלות ז ונדעה באולמי הרעה הז-את לנו וייפלו ג 1 רל 1 ת ויפל הג 1 רל על י 1 נה : וי אמרו אליו הגידה נא לנו באעזר למי הרעה הז ' - את ח לנו מה מלאכתד ומאין תב 1 א מה ארצף ואי מז-ה עם אתה : ויאמר אליהם עברי אנכי ואת יהוה אלהי השמים אני ירא ט אשר ע ^ ה את הים ואת היב ^ ה : וייראו האנדים יראה גדולה י ויאמרו אליו מה ז-את עשית כי ידעו האנדים כי מלפני יהוה הוא ברח כי הגיר להם : ויאמרו אליו מה נעשה לןל ויקזתק הים יא מעלינו כי הים ה 1 לך וסער : ויאמר אליהם ! 7 ואוני ' והטילני c אל הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם : ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא n יכלו כי הים הולך וסער עליהם : ויקראו אל יהוה ויאמרו אנה יי יהוה אל נא נאבדה בנפש האי # הז-ה ואל תתז עלינ...  To the book