לשונו של ספר יונה היא העברית המקראית הקלסית , שבה כתובים הספרים שלפני גלות בבל . יחד עם זאת יש בו הצטברות ניכרת של תופעות לשוניות השייכות לעברית המקראית המאוחרת . על איחודן מעידה היקרותן בספרים שנכתבו לאחר החורבן , וכן העובדה שהן רווחות בארמית , בלשון מגילות מדבר יהודה ובלשון חכמים . יובאו בזה רק התופעות שיש לגביהן הסכמה רחבה במחקרים המנויים במדור המתאים ברשימה הביבליוגרפית . . 1 אוצר המלים ( א ) "יתעשת" ( א , ו ) - במקום הפועל העברי חש"ב , המשמש בהוראה זאת בתה' מ , יח , בא כאן הפועל הארמי עש ) ת" דני ו , ד . ( ( ב ) "ישתק" ( א , יא , יב ) - במקום 'יחריש , ' המשמש בספרים הקדומים , בא כאן , בתה' קז , ל ; ומש' כו , כ , הפועל שת"ק הרגיל בארמית ובלשון חכמים . ( ג ) "זעפו" ( א , טו ) - השם 'זעף' בהוראה של 'סערה' משמש בלשון המגילות ובארמית , ואילו במקרא הוא בא רק כאן ( ובתה' יא , ו באה נגזרת שלו "זלעפות . ( " ( ד ) "וימן" ( ב , א ; ד , ו , ז , ח ) - פועל זה בא בהוראה של "הפקיד" ( וי' כו , טז ) ובבניין פיעל רק בספרים איוב , דנ , ' ודה"י , וכן בארמית ובלשון חכמים . ( ה ) "מהלך" ( ג , ג , ד ) -...
To the book