ו. אחדות הספר ושאלת שייכותו של המזמור

שני קשיים עוררו ספקות לגבי מקוריותו של המעמד האחרון ( ד , ו יא : ( הכפילות שבין צל הסוכה ( ד , ה ) לבין הצל , המיותר לכאורה , של הקיקיון ( ד , ו , ( והחילופים של שמות האל , שניתן להסבירם בכל הסיפור , אך לא כאן ( לגבי שני העניינים ראה הביאור על ד , ו . ( הניסיונות לתרצם בשיטה של הבחנת מקורות - שנאחזו גם בכך ששאלת "ההיטב חרה לך" חוזרת פעמיים ( ד , ד , ט ) - לא הצליחו להסביר כראוי את החילוף התמוה של שמות האל בגוף המעמד הזה , והקושי נותר בעינו . גם בעלי ההשערות השונות על דרך היווצרות הספר שותפים ברובם להסכמה הנרחבת שיש להתייחס לספר יונה כפי שהגיע אלינו כאחיד מבחינה ספרותית , פרט לשאלת שייכותו של המזמור ( ב , ב-י ) הנתונה במחלוקת . במבוא לפרק ב ( ראה להלן , עמ' ( 57-55 נידונים המתחים העיקריים שבין המזמור לבין גוף הסיפור , ומוצעת השערה בדבר מניעי שיבוצו המאוחר בתוכו . כאן תבוא סקירת דרכי הפתרון השונות , שאותן נקטו מפרשים וחוקרים הדבקים במקוריות המזמור . ודומה שהביאורים הדחוקים שנאלצו להציע הם עדות נוספת לחומרת הקשיים שביקשו ליישבם . דניאל אלקומסי אומר בפשטות : "אז התפלל לה אחרי שלושה ימים ול...  To the book