ו. תולדות היחסים בין יהודה ואדום

כפי שהוצע לעיל ( ב , ( 3 יש להבין את נבואת עבדיה על רקע חורבן ירושלים בשנת 586 לפסה"נ ולחלקו של אדום באירוע קשה זה . ליחסים בין יהודה ואדום עבר ארוך ופתלתול . כבר בימיה הראשונים של ממלכת יהודה נתגלו ביניהם מתחים . ספרות התורה מפליגה מעבר לכך ומוסרת על יריבות בין שני האחים עשו ויעקב ( בר' כה , יט-כח , ט ) בימי שחר עם ישראל . במסורות אלה , שהן בבחינת "אגדה אתנוגרפית , " משתקפת היריבות המדינית המאוחרת . למרות שהתיעוד ההיסטורי מועט וקטוע , ברור שברוב המקרים נסתכסכו על השליטה בנגב . חבל ארץ זה בדרומה של ארץ כנען מתחלק לאורך קו קדש ברנע-מעלה עקרבים-ים המלח : השטח מדרום לקו זה ייחשב על נחלת אדום ( במ' לד , ג ה והשווה דבי ב , ב ח : יהו' כד , ד , ( ומצפונו נחלות יהודה ושמעון . בתחום יהודה היו שטחי מרעה נרחבים , ודרכה עברו סעיפים חשובים של דרכי מסחר בינלאומיות שהגיעו מן המזרח ומן הדרום . מובנת משום כך משיכת אדום לעבר הנגב הצפוני ודרום יהודה . ואילו ליהודה היה עניין כלכלי בארץ אדום , בדרכים לדרום ולנמל אילת שלחוף ים סוף . בימי הממלכה המאוחדת השתלט דויד באכזריות על אדום ( שמ"ב ח , יג יד ; מל"א יא ...  To the book