המראה הראשון: מכת הארבה (ז, א־ג)

כה הראני אדני יהו ה א ז והנה יוצר גב י בתחלת עלות הלקש והנה לק ^ אחר גזי המלך : והיה אם"כלה לאכולי את ע ^ ב הארץ ב ואמר אדני יהוהסלרו נא מי : קוםי : עלןב כי קטן הוא : נחם יהוה על זאת לא תהיה ג אמר יהוה : הארבה הוא אחד האסונות הנודעים ביותר במקרא , והוא משמש כמטה זעמו של האל . ראה למשל שמ ' י , יב ואילך ; דב ' כה , מב ; יואל א , ד יב ; ולעיל ד , ט . כך גם במקורות המיסופוטמיים , בהם מתוארת התקפת הארבה כפלישה , החלה בתקופת האביב . בתקופת התלמוד נמנה הארבה בין המגיפות הקשות שעליהן מתריעים בשופר : "על אלו מתריעים בכל מקום ... על הארבה ועל החסיל ... מפני שהיא מכה מהלכת " ( תעי ג , ה . ( עמום מתחנן לסליחה , שהרי העם לא יוכל להתקיים אחרי אסון נורא כזה . הוא אינו מבסס את הפצרתו על תשובת העם , אינו מבקש את סליחת האל על בסיס הבטחותיו לאבות , ואף אינו מסתמך על בחירתו של עם ישראל בידי ה , ' משום שבעיניו אין מעמדו הייחודי של העם מזכה אותו בהטבות מיוחדות . נהפוך הוא : ייחודם הוא הבסיס להעמדתם למשפט ( ראה לעיל ג , ב . ( עמוס אינו טוען כי העם ראוי לסליחה , אלא מבקש שמידת הרחמים תגבר על מידת הדין , שכן ...  To the book