|
|
ספר עמוס , המכיל את הקובץ הקדום ביותר של נבואות שנשתמרו כיצירה ספרותית עצמאית , כולל תשעה פרקים בלבד וסכום פסוקיו מגיע למאה ארבעים וששה . סידורו המסורתי בין יואל לעבדיה הושפע מן הדמיון הבולט בין יואל ד , טז : "וה' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו " לעמ י א , ב : "ה ' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו " ובין יואל ד , יח : " והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב " לעמ' ט , יג : "הנה ימים באים ... והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה ;" וכן מהזכרתה של אדום בעמ' ט , יב - העם התופס את המקום המרכזי בנבואתו של עבדיה . השווה במיוחד עב' יט : "וירשו הנגב את הר עשו" ועמ י ט , יב : "למען יירשו את שארית אדום . " בתרגום השבעים , בו מסודרים נביאי תרי עשר לרוב על פי גודלם , נמצא ספר עמום בין הושע למיכה .
To the book |
|
|