הכרזת אבל ציבורי (א, יג־כ)

חגרו וספת הכהנים הילילו משרתי מזבח r באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך : . . T קךאו ע צרה יי אקפו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם ? p # n אל יהוה : אהה ליום » כי קר 1 ב יום יהוה וכשד משדי יבוא : הלוא נגד עינינו אכל נכרת טז מבית אלהינו שמחה וגיל : n פרדות ת חת מגךפתיהם > ז נ ^ מו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן : מה נאנחה בהמה נ בכי עדרי בקר c כי אי ? מרעה להם גם עךךי הצאן נאשמו : אליןל יהוה אקרא יט כי אש אכלה נאות מךבר ולהבה להטה כל עצי השדה : גם בהמות שדה תערוג אליך כ כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר : במצב עגום זה , פונה הנביא לכוהנים ומבקש מהם שיבריזו על יום אבל ציבורי ( יג יז . ( הנביא שב ומנמק את אזעקתו הדחופה בהצביעו על המכה שפגעה בבני אדם ובבהמה ( טו ירו , ( ומדבריו עולה , שבנוסף לעליית הארבה על הארץ , פקדו אותה בצורת ורעב קשה . תפילה קצרה מפי הנביא מסיימת את החלק הראשון של נבואתו ( יט כ . ( בתפילת שלמה  To the book