|
|
א . הנשיא נבחר הודות לחברי הכנסת , ולפיכך אין לו עניין להתעמת עמם בשעה שהם נחשדים במעשים שאינם כשרים . ב . ברוב המקרים הנשיא הוא בוגר המערכת הפוליטית , ועל כן מתקפה אישית שלו על תופעת השחיתות השלטונית ועל חברי הכנסת תביא ככל הנראה להעלאת פרשיות מעברו שבהן פעל אף הוא על פי נורמות פסולות . ג . הנשיא אינו חש מחויבות לקבוע עמדה ציבורית בסוגיית השחיתות השלטונית , שכן להבנתו המערכת החוקית-מנהלית אמורה להתמודד עם התופעה ביעילות רבה יותר , מה גם שברשותה החומר הרלבנטי . ד . הנשיא מעדיף להביע עמדות המזוהות עם הקונצנזוס הלאומי , ועל כן נקיטת עמדה ביחס לשחיתות השלטונית בהקשר של צד פוליטי מסוים עלולה להצטייר כהתערבות פוליטית לטובת צד אחר . ה . שמירת מעמדו המיוחד של הנשיא מחייבת זהירות יתר בבואו להביע עמדה בנושאים שעל סדר היום הציבורי . ו . על פי חוק יסוד : נשיא המדינה ( סעיף תפקידים וסמכויות , ( לא ניתנה בידי הנשיא הסמכות לייצג את העם ולהיות דוברו הרשמי בכל הנוגע לתקינות של פעילות הממשל ולמאבק בשחיתות השלטונית . ז . בית הנשיא אינו ערוך מבחינה ארגונית להוביל מאבק ממושך כנגד השחיתות השלטונית .
To the book |
|
|