עיקרון יסודי בדמוקרטיה הוא שהשלטון בחברה מקבל לגיטימציה באמצעות הסכמת הנשלטים . הסכמה זו ניתנת בבחירות כלליות אחת לתקופה הקבועה בחוק , שבמסגרתן נבחרים נציגים לכהונה ברשות המבצעת וברשות המחוקקת , קרי למוסדות השלטון . בבחירות אלה ההשתתפות הפוליטית של האזרחים היא שוויונית , ומתבטאת בכלל הדמוקרטי "לכל אחד יש קול אחד . " כללי הדמוקרטיה השוויונית הם נאצלים , והזכות לבחור ולהיבחר אינה מבדילה בין האזרחים תחת קטגוריות של דת , לאום , מין ( זכות בחירה לנשים לא הייתה נהוגה מראשיתה בכל הדמוקרטיות , ( מוצא אתני , מעמד חברתי , השכלה ועוד . מכיוון שכך , הבא לערער על כללי הדמוקרטיה השוויונית , המקנים את הזכות לבחור ולהיבחר לכל האזרחים למעט חריגים הקבועים בחוק , חייב להציג טיעונים ראויים בדבר אותה דמוקרטיה שבה מצא כי זכות זו היא פסולה מבחינה מוסרית ואולי אף אינה מביאה תועלת בהיבטים פוליטיים וחברתיים . הטענה המרכזית שתעלה במאמר זה היא שהדמוקרטיה הישראלית היא ייחודית , והכלל הדמוקרטי " לכל אחד יש קול אחד" הנהוג בה אינו מוסרי . עם זאת , ייאמר כבר בתחילה , ההצעה לתיקון הפגם המוסרי באמצעות כינון שיטת הממשל ה...
To the book