|
|
למפלגות האופוזיציה לבדן אין יכולת השפעה מהותית על מדיניות הממשלה כאשר ניצבת מולן קואליציה מגובשת . בנסיבות אלה היכולת למשול אינה נפגעת כלל מפעילותן הפרלמנטרית . עם זאת , המצב שונה כאשר קיימים בקיעים בקואליציה הממשלתית המאפשרים לחלקים ממנה לחבור למפלגות האופוזיציה ולפעול מול הממשלה בשלושה היבטים , כלהלן : א . הצעות חוק פרטיות - ניסיונות לקדם הצעות חוק פרטיות עד לאישורן המלא במליאה , בניגוד לעמדת הממשלה ולמדיניותה , כך שהכנסת הופכת לגורם בקביעת מדיניות . ב . התנגדות להצעות חוק ממשלתיות - ניסיונות להפיל הצעות חוק ממשלתיות בהצבעות המתקיימות במליאה , כך שהממשלה לא תוכל לקדם מדיניות השנויה במחלוקת . ג . הצבעות אי אמון בממשלה - ניסיונות להפיל את הממשלה בהצבעות אי אמון כדי לקבוע מועד חדש לבחירות לכנסת . כאשר מפלגות האופוזיציה מצליחות להרחיב את הבקיעים בתוך הקואליציה , לעורר סוגיות שנויות במחלוקת בין סיעות הקואליציה וכן לפעול בשלוש הדרכים כאמור , הרי הן עשויות לזכות להישגים מול הממשלה , שתוצאתם האפשרית היא פגיעה בתפקוד הממשלה וביכולתה למשול .
To the book |
|
|