|
|
התקשורת מעניקה במה וזמן מסך לאנשים רהוטים , לאינטלקטואלים ולסופרים היודעים לבטא באופן מיוחד את היעדרה של מנהיגות בעלת חזון , את המציאות האפורה שבה ראשי ממשלה מנהלים את ענייני המדינה ללא חזון מנחה , ללא מדיניות סדורה וחדשנית ובה אופקים לעתיד טוב יותר . הסופר דויד גרוסמן היטיב לבטא תחושה זו , שזכתה להדים רבים בנאומו בעצרת הזיכרון ליצחק רבין : " אחד הדברים הקשים שחידדה המלחמה האחרונה הוא התחושה שבימים האלה אין מלך בישראל . שההנהגה שלנו חלולה , ההנהגה הצבאית והמדינית שלנו חלולה [ ... ] הרי מגוחך אפילו לקוות שמהם תצא תורה , שמהם יגיח פתאום איזשהו חזון , או אפילו סתם רעיון מקורי , יצירתי באמת , נועז , בעל מעוף . מתי הייתה הפעם האחרונה שראש ממשלה הגה או עשה מהלך שיש בכוחו לפתוח לישראלים אופק אחד חדש , עתיד טוב יותר ? מתי הוא יזם מהלך חברתי או תרבותי או ערכי " ? הציבור מצפה מראש ממשלה שיפעל על פי חזון מנחה למדיניות , חזון הנטוע בקרקע המציאות אך עם אופקים קדימה אל עתיד טוב יותר בהקשרים מדיניים , חברתיים וכלכליים , חזון שמאחד את העם , כל זאת כתנאי להכרה במנהיגותו . 4 דברים מתוך נאומו של דויד גרו...
To the book |
|
|