גאולת העם (מח, כ־כא)

צאו מבבל ~ בךחו מכ ^ ךי ם בקול רנה הגידו השמיעו זאת הוציאוה עד קצה הארץ אמת גאל יהוה עבדו יעקב : ולא צמאו בחרבות הוליכם מים מצור הזיל למו וי-בקע צור וי-זבו מים : היחידה האחרונה בנבואה , שהיא גם האחרונה בחטיבה הראשונה של הספר ( ראה לעיל , עמ' ( 10 פותחת בקריאת זירוז נרגשת של שישה ציוויים לבני ישראל לצאת מבבל ולהכריז חגיגית בכל העולם על גאולתם . בזה נוצרת מעין מעטפת ספרותית עם פתיחת הנבואות בראש ספרו ( פרק מן . לצאתם מארץ שבים מתלווה המוטיב של הספקת מים , המוכר מתיאורי יציאת מצרים במדבר ( לקשר בין יציאת בבל [ פסי כ ] ליציאת מצרים [ פסי כא , [ השווה גם מג , טז כ . ( מוטיב זה יוצר קשר ספרותי נוסף עם היחידה הקודמת , שבה מופיע דימוי המים כלשון ברכה ( פס ' יח . ( בשתי היחידות הסמוכות נזכר ה ' כגואל העם : "גאלן " ( פס ' יז ;( "גאל ה ' עבדו יעקב " ( פסי כ . ( יש גם כמה לשונות משותפים בין פס ' כ כא לדבי לב , א ד : "השמיעו " ( פס' כ ) - "ותשמע " > דב ' לב , א ;( "הזיל" ( פס ' כא ) - "ונזל" ( דב' לב , ב ;( "מצור / צור " ( סלע , פס' כא ) - "הצור " ( ככינוי לאלוהים , דב ' לב , ד . ( לרצף של ישועת הע...  To the book