תוכחה (מג, כב־כח)

ולא אתי קראת יע קב כי יגעת בי ישראל : לא הביאת לי שה עלתיןל וזבחיך לא כבדתני לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה : לא לןנית לי בכסף לןנה וחלב זבחיך לא הרויתני אך העבדתני בחטאותיך הוגעתני בעונתיך : אנכי אנכי הוא ^ פ nnb עיך למעני וחטאתיך לא אזכר : הזכירני נ # פטה יחד ספר אתה למען תצדק : אביך הראשון חטא ומליציך פשעו בי : ואחלל שרי קדש ואתנה לחרם יעקב וישראל לגדופים : הנביא מוכיח את העם בענייני פולחן . כיוון שבימיו המקדש בירושלים היה חרב ובבבל לא הקריבו קורבנות , מסתבר שתוכחתו מכוונת נגד הפולחן שנהג בבית ראשון . היא מזכירה את ההתנגדות החריפה לקורבנות שבדבריהם של הנביאים שקדמוהו , שגינו את המערכת הפולחנית החיצונית המלווה בהתנהגות בלתי מוסרית ( השווה א , יא טו ; יר ' ו , כ ; הוי ו , ו ועוד . ( הנביאים התנו את קבלת הפולחן בחיי מוסר של כל אחד ואחד . אין ברכת ה' שרויה על הקורבן כשלעצמו . יתרה מזו , האל אינו זקוק כלל ועיקר לקורבנות , כמו שנאמר בתה ' נ , ט י : "לא אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים . כי לי כל חיתו יער " ( והשווה לעיל מ , טז . < ובכל זאת , תוכחתו של הנביא שונה מקודמיו . אין כאן דגש על ...  To the book