שמחה לירושלים ואוהביה, ונקמה באויבי ה' (סו, י־יח)

שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה : למען תינקו ושבעתם משר י תנחמיה למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה : כי כה ו אמר יהוה הנני נטה " אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גרים לנקתם על צד תנשאו ועל בךכים תשעשעו : כאיש אשך אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנחמו : וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה יד יהוה את עבדיו וזעם את איביו : כי הנה יהוה באש יבוא וכסופה מרכבתיו להשיב בחמה אפו  To the book