פרשה ארבעים ושש: נבואה על אדום (מט, ז־כב)

הנבואה חותמת את גוש הנבואות על עמי עבר הירדן ( על מאפייניו של גוש זה ראה עמ ' . ( 757 הפורענות על אדום מוצגת כעונש על זדון לבה ( פס ' טז , ( אך לא נאמר במה מתבטא זדון זה , אף לא נרמז שחטאה נגד ישראל , שלא כבנבואה לעמון ( ולבבל . ( האויב שיביא את הפורענות אינו מוגדר . הוא מתואר כבוצרים , גנבים ( פס ' ט , ( שודדים ( פס ' י , ( צבא לוחם ( פס ' יד , ( אריה ( פס ' יט < ונשר ( פס ' כב , ( וכך נמנעת כל אפשרות לזהותו עם אויב היסטורי מוגדר . מן הנבואה עולה האוניברסליות המוסרית של האל : כל העמים נתונים למרותו , והוא מענישם בחטאיהם . עם זאת בפס ' יב יג נרמזת התפיסה המיוחדת לירמיהו , כי שלטון האל בעולם עשוי להתבטא בהטלת גורל משותף על כל העמים , לאו דווקא בשל חטאיהם . אופי הנבואה אינו מאפשר לחשוף את רקעה ההיסטורי המדויק , אך ניתן לשרטט קו גבול עליון לחיבורה : חורבן ירושלים . לאחר החורבן גברה בישראל השנאה לאדום . כתובים מאותו פרק זמן מאשימים אותה בנטילת חלק בהרס ( יח' לה ; עב' יא יד ; תה' קלז , ז , ( מציגים אותה כאויב לאלוהי ישראל ( יש ' לד ) ומתארים את מלחמתו באדום בצבעים עזים במיוחד ( יש ' לד ; סג...  To the book