נבואת הצלה לעבד־מלך הכושי (לט, טו־יח)

טו ואל ירמיה ו היה דבר יהוה בהית ! עצור בחצר המטרה לאמר : 1 הלוך ואמרת לעבד מלך הגיוני לאמר כה אמר יהוה צבאות אלהי ישךאל הנני " מבי את דבךי אל העיר הזאת לךעה ולא 7 לטובה והיו לפניך ביום ההוא : והצלתיך ביום ההוא נאם יהוה rv ולא תנתן ביד האנדים אשר אתה יגור מפניהם : כי מלט אמלטך ובחרב לא תפל והיתה לך נפשך לשלל כי בטחת בי נאם יהוה : [ טו ] ואל ירמיהו היה דבר ה' וגו ' - מבנה המשפט נבמקום הניסוח השגרתי 'ויהי / היד , דבר הי אל ירמיהו (' בא לציין 'עבר של עבר , ' עוד קודם לכן זה היה דבר הי . הפסקה חוזרת לפרשת הצלת ירמיהו על ידי עבד מלך הכושי ( לעיל לח , יג . < על עריכתה כאן ראה במבוא לפרשייה . [ טז ] הלך ואמרת - זו בדרך כלל הנוסחה כשהפנייה היא ליחידים ( כגון לעיל כח , יג ; לד , ב ; וכן יש' לח , ה ) בעוד שנוסחת הפנייה לעם כולו היא "הלך וקראת " ( כגון לעיל ב , ב ; ג , יב . אך ראה לה , יגן . אין הכוונה שילך בפועל , שהרי היה עצור , אלא הל '' ך משמש הרבה לציין פתיחת פעולה , כגון "והלכתם והתפללתם אלי " ( לעיל כט , יב . ( הנני מבי את - קרי : "מביא , " כמו "הנני מבי אל" ( לעיל יט , טו ) ובשני המקרים ל...  To the book