פרשה שלושים וחמש: נבואה על חורבן ירושלים והגליית צדקיהו (לד, א־ז)

בעיצומה של המלחמה נשלח ירמיהו לנבא לצדקיהו : ירושלים תחרב ותישרף , צדקיהו לא ימלט אלא יובא לבבל , ימות בשלום וייקבר בכבוד מלכים . הפרשה פותחת בתיאור הרקע ההיסטורי לנבואה , כשהסיום מוסיף מעט על שנאמר בפתיחה . מבנה זר , מבטא את החשיבות המיוחדת שייחס המחבר לרקע ההיסטורי לנבואה , ונראה שהוא בא להדגיש בעיקר את דברי ההצלה לצדקיהו , כאומר : כבר היה ברור שירושלים תיפול , וכך אמנם ניבא ירמיהו . ואולם לא היתה בדבריו כל נקמנות כנגד המלך ( שסירובו להשמע לעצות ירמיהו הביא לחורבן ) והוא אף עודד אותו אישית ברגעים קשים אלה . הפרשה נמנית על רובד הפרוזה המשנה תורתית שבספר ( ראה עמ' , ( 64-63 , 49-44 ובחינה מדוקדקת של הנבואה בפס ' ב ה מלמדת , שהיא מבוססת על מסורת מימי ירמיהו ( וראה לקמן . ( יש אי התאמה בין דברי הפורענות לצדקיהו בתחילת הנבואה ( פס ' ג ) לבין סופה ( פס ' ה , ( שם מתבשר המלך שימות בשלום ויקבר בטקס מלכותי מלא . היו שניסו לפתור זאת בהנחה שאת בשורת ההצלה לצדקיהו יש להבין כמותנית . כך ת " י , המתרגם את הכתוב "אך שמע דבר ה "' "ברם קביל פתגמא דה "' ( לאמור : רק אם תציית לדבר ה ' תמות בשלום . ( ח...  To the book