נספח י: "אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה"

כחל ק מתיאור תמונת העולם לאחר הגאולה מבשרת הנבואה כי "לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה כי אם איש בערנו ימות כל האדם האכל הבסר תקהינה שניו" ( לא , כח כט . ( אמירה זו נוגעת לאחד הנושאים המרכזיים במחשבת המקרא , תפיסת הגמול האלוהי . לאמור , הניסיון להבין על פי אלו עקרונות פועל האל בהביאו פורענות או ישועה לפרט ולכלל . משל אכילת הבוסר מתמקד בהיבט אחד של הנושא : באיזו מידה נושא הפרט באחריות על פשעי הוריו . במשמע רחב יותר : האם האל נוהג להעניש על פי העיקרון של אחריות כלל משפחתית , או שמא כל אדם נענש בעוונותיו הוא בלבד . זהו אחד מההיבטים של תפיסת הגמול המהדהדים בכתובים רבים במקרא , בספרות החוק ( ראה לקמן , ( בהיסטוריוגרפיה ( ראה למשל פרשת עכן , יהו ' ט , כד , ( בספרות החוכמה ( כגון איוב ה , ג ד ) בספרות הנבואה והמזמורים ( ראה לקמן . ( התפיסה העומדת ביסוד עקרון הגמול המשפחתי היא , שהפרט אינו ישות נפרדת , עצמאית ואוטונומית , אלא חל ק בלתי נפרד מציבור רחב יותר - המשפחה , והיא המושא של הגמול על מעשי כל אחד מן הפרטים המרכיבים אותה . ואולם תפיסה זו מקבלת בהכרח ממד לאומי רחב , לפי שהאומה , ...  To the book