תורת הגמול (לא, כח־כט)

כה בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים כט תקהינה : כי אם איש בעונו ימות כל האדם האכל ה בסר תקהינה שניו : [ כח ] בימים ההם - בעת הגאולה . מכאן שבהווה אין המצב כך , ואנשים סבורים שהבנים נושאים בעוונות אבותיהם . לא יאמרו עוד - הקדמה לציטוט אמירה מקובלת , כמו "למה יאמרו הגוים איה אלהיהם " ( תה ' עט , י . ( זוהי לשון הנגדה ל"עוד יאמרו " ( פס ' כב לעיל . ( סגנון דומה בא גם להלן "ולא ילמדו עוד " ( פס ' לג . ( ואין הדיוק בציטוט עיקר אלא התפיסה שהוא מבטא : בעת הגאולה אנשים לא יחשבו כך ( ראה לעיל ב , ו "ולא אמרו (" משום שאז יתברר להם , שלא זו דרכו של האל . אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה - אכילת פרי בוסר , שעדיין לא הבשיל , היא דימוי לחטא , וקהות השיניים , התחושה שהן איבדו את חדותן היא דימוי לעונש . השווה : " אם קהה הברזל" > קה' י , י . ( הפתגם בא להציג אבסורד : לא ייתכן שתקהינה שני הבנים , בעוד שאבותיהם הם שאכלו בוסר . [ כט ] כי אם איש בעונו ימות וגו' - כך יאמרו . כל אחד ייענש על חטאיו הוא ( פיענוח המשל . ( מוות בא כאן כדימוי לעונש קשה על חטא חמור , והניסוח הוא בעקבות לשון החוק " לא ...  To the book