עניינה של הפרשה הוא שבות העם על שני חלקיו , אפרים ויהודה , לארצו ולאלוהיו . נושא זה מטביע עליה חותם של אחידות ומעמידה בגיבושה , כאשר שזורים בה היבטים שונים של הגאולה : שחרור ישראל מעול אויביו וענישתם ( ל , ח , טז יז , כגן , עצמאות מדינית ( ל , ט , כא , ( קיבוץ גלויות ( ל , י , יח ; לא , ח יא , ( קימום ערי הארץ וכפריה ( ל , יח ; לא , ד ה , יב , כג כז , לח מ , ( הפיכת האבל והכאב לששון ולשמחה ( ל , ה ו , טו , יט ; לא , ד , ז , יב יג , טו טז , ( שיקום הברית בין ה ' לעמו ( ל , יא , כב ; לא , א , ג , יח , לא לז . ( ההשקפה הבסיסית היא , שהגאולה לא תהיה מותנית בתיקון דרכי העם , אלא בזכות אהבת האל את עמו ( לא , ב ג . ( חזרת העם בתשובה תהיה חלק מן הגאולה ( לא , לא לז , ( לא תנאי ואף לא שלב מקדים שלה . הגאולה מתמקדת בגורל ישראל בארצו בעתיד הקרוב , ואינה מתוארת כאירוע אסכטולוגי כלל עולמי שמעבר לאופק ההיסטורי ( על ל , כג כד ראה לקמן . עוד על כך ראה עמ ' . ( 86-81 לבד מאחדות הנושא מאופיינת הפרשה גם בקווים ספרותיים רבים התורמים לגיבושה . הכינוי 'ספר השבות' נאה לה , לא רק משום שהשבות היא נושאה העיקרי ...
To the book