נספח ו: מקדש ירושלים ומקדש שילה

להוכחת אשמתו של ירמיהו כנביא שקר ( ראה במבוא לפרשה ) מביאים הכוהנים והעם את העובדה הבלתי מוכחשת ( שצוינה גם בפרק ז , וראה שם ) שירמיהו השווה את הצפוי למקדש ירושלים לחורבן מקדש שילה . דברי התנצלותו של ירמיהו "כי באמת שלחני ה "' ( כו , ט 0 מלמדים , שהגיונו של העם לא היה זר לנביא כל עיקר . למרות שהעם אינו אומר זאת במפורש , מבין ירמיהו שמאשימים אותו בנבואת שקר , ואף אינו מביע תמיהה על כך . אדרבא , נראה שהוא מבין את הלך המחשבה המעוות שהביאם למסקנתם המוטעית . כך מפנה הסיפור את תשומת לב הקורא לתפיסה עממית שטופחה במשך מאות שנים מאז ימי דויד ושלמה , עד שניתן לראות בה מעין דוקטרינה רשמית של בית דויד . לפי תפיסה זו יש הבדל מהותי בין מקדש שילה למקדש ירושלים . הראשון הוקם מלכתחילה כמשכן ארעי , והוא חרב ברצון האל , על מנת ששלמה יבנה לו מקרש עולמים בירושלים . רמז להשקפה זו מצאנו כבר בנבואה שבפרק ז . משם עולה , שהיו שהסיקו מחורבן שילה דווקא על נצחיות מקדש ירושלים , ולעומת זאת הנבואה מצביעה על לקח הפוך.- חטאים כבדים של העם מביאים את האל לנטישת מקום קודשו , יהא אשר יהא . ביטוי מובהק לתפיסה זו נמצא גם במ...  To the book