פרשה עשרים ושבע: "כוס היין החמה" (כה, טו־לח)

פרשה זו מתקשרת לקודמתה במלה "כי " שבפתיחה . היא אינה בשבעים שכן בין שתי הפרשות מפריד קובץ הנבואות לגויים ( פרקים מו-נא של נוסח המסורה . עוד על כך ראה עמ . ( 12-8 ' לראשונה בספר מובאת פרשה אשר נותנת משמעות מלאה להגדרת ירמיהו כנביא לגויים > א , ה , ( בהציגה אותו כמנבא פורענות לעשרות מלכים ( פס ' יח כו ) ולתבל כולה , בעוד שבפרשות הקודמות נחזית פורענות לישראל , שהגויים יגרמוה . בפרשה זו מסופר על 'כוס יין חמה ' שהשקה הנביא את כל הגויים והביא לשכרונם ( פס ' יו , כז כח ;( על חרב האלוהים שתכה בעולם ( פס ' כז , לא ;( על שאגה אדירה , ששאונה בא "עד קצה הארץ " ( פס ' לא ;( על סערה עזה ה"יצאת מגוי אל גוי" ( פס' לב , ( שחלליה ביום משפט ה ' עם "כל בשר " > פם ' לא , ( יהיו "מקצה הארץ עד קצה הארץ" ( פס ' לג , ( כשברקע נשמעות זעקות שבר של רועים ויללת בני צאן שנשדדו ( פס ' לו . ( כך מתקבלת תמונה קוסמית , כמעט סוריאליסטית , של עולם שסדריו מתמוטטים ומתפוררים . מתקבל רושם שהחזון חורג מן התחום ההיסטורי אל תקופת האחרית , שבה יבוא הקץ על סדר העולם הקיים . רושם זה מתחזק , משום שהפורענות המתוארת חסרה הסבר ורקע ....  To the book