פרשה עשרים וארבע: תוכחה למנהיגות הלאומית ובשורת ישועה לעתיד (פרק כג)

הפרשה מבקרת בחריפות את ההנהגה הלאומית שהחטיאה את העם , ומנבאת על העונש שיבוא בשל כך ( פס ' ב , לט מ . ( בפתיחה מכונים המנהיגים בשם הכללי "רעים" ( פס ' א ב , ד ) ומן ההמשך ניתן להבין שהרמז הוא למלכים ( פס ' ה , ( לנביאי השקר ( פס ' ט , יא ועוד הרבה ) ולכוהנים ( פס ' יא , לג . ( מדימוי הרועים מתבקשת ראיית העם כצאן מובל , ובעקיפין נובעת מכך סלחנות מה כלפי התנהגותו , המזמנת גם השמעת דברי ישועה לעתיד 1 פס' ג ח , ( כשההנהגה הכושלת תוחלף בטובה ממנה . עריכת הפרשה לאחר פרשת הנבואות למלכים ( פרק ro משרתת שתי מגמות . מצד אחר , יצירת רצף של דברי ביקורת על המנהיגות , מצד שני , הצגת עתיד טוב יותר לעם : שם לא יהיה יורש ליהויכין , ( ל 1 , en כאן יקומו מלכים צדיקים מבית דוד ( כג , ד , היו . ( הפרשה עוסקת בעיקר בנביאי השקר מבין המנהיגים החוטאים , ומכאן הכותרת בגוף הפרשה : "לנבאים " ( פסי ט , ( הבאה למקד בהם את תשומת הלב . אמנם נביאי השקר ממוינים לסוגים שונים ( ראה לקמן , ( אך ההגד העיקרי הוא שכולם גוש אחד , שלעומתו ניצב ירמיהו , נביא האמת . הניגוד שבינו לבין כלל נביאי השקר מוצג משלוש זוויות : אישיות הנב...  To the book