הנביא מקלל את יום היוולדו (כ, יד־יח)

יי ארור היום אשר ילדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך : טי ארור האיש א ^ ר בשר את אב י לאמ י ר ילד לך בן זכר ! ע nmp ןמחהו : « והיה האיש ההוא כערים אשר הפזל יהוה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים : ?> אשר לא מותתני מרחם ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עו לם : n > למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי : [ יד ] ילדתי - כמו "כי ילד ילד לנו בן נתן לנו " ( יש' ט . ( , ר , הבניין הסביל מרמז למלאכת המיילדת . בצלע הבאה מתייחסת הקללה לעצם הלירה . אל יהי ברוך - היפך של לשון ברכה ( השווה : "יהי רצוי אחיו , " דב ' לג , כד , ( כמו "אל יהי לו משך חסד " ( תה ' קט , יב . ( [ טו ] שמח שמחהו - בסרקזם : "באמת שמחהו ... ואם היה יודע אבי סופי שיהיו ימי בעמל ויגון לא היה שמח בי " ( רד . ( ק '' [ טז ] והיה האיש ההוא וגו ' - תמורה מפרשת ל"ארור . " אולי אין זו קללה לעתיד ( הלואי ויהיה ) אלא קביעה לגבי העבר - הוא היה ארור כשבישר על הולדתי . השווה : "והיה האיש ההוא תם וישר " ( איוב א , א . ( לכאורה צפוי היה שאשה ( מיילדת ) תבשר על הלידה . נראה שלשון הזכר היא בהתאם לסגנון המזמורי הסתמי , כגון "אשר...  To the book