נבואת נחמה (טז, יד־טו)

יי לכן הנה ימים באים נאם יהוה ולא יאמר עוד דוי יהוה אשר טי העלה את בני ישראל מארץ מצרים : כי אם חי יהוה א ^ ר העלה את בני י ^ ךאל' מארץ צפון העלה את בני י ^ ךאל י מארץ צפ 1 ן ומכל הארצות א # ר הדיחם שמה והשבתים על אךמתם א ^ ר נתתי לאבותם : [ יד טו ] נבואת נחמה הבאה לאחר דברי הפורענות שבאו בפס ' י יג . הנבואה חוזרת להלן כג , ז ח . [ יד ] לכן הנה ימים באים - לנוסחה ראה לעיל ז , לב . בהקשר של הפרשה יובן "לכן " כלשון קצרה , בשל חומרת העונש ירחם ה ' על עמו בסופו של דבר . ולא יאמר עוד חי ה' - לא כך יישבעו . נוסח השבועה ( ראה לעיל ד , ב ) בא לפעמים בתוספת משפט זיקה שעניינו ישועה של הפרט , כגון "חי ה ' אשר פדה את נפשי" ( שמ"ב ד , ט , ( או של העם , כגון "חי ה' המושיע את ישראל" ( שמ " א יד , לט . < הוצאת העם ממצרים נתפסה כדוגמה המובהקת ביותר לגאולה של עם והבאתו לארצו . [ טו ] כי אם ... מארץ צפון וגו ' - לפי שהגאולה מן הגלות בארץ הצפון תיחשב לאירוע גדול ומופלא יותר . ההגדרה "ארץ צפון " מורחבת כדי לציין שהגאולה תחול על כל הגולים , ומכל הארצות אשר הדיחם שמה - עד כאן לשון השבועה . על "הדיחם " ( ראה...  To the book