הציר של פרשה זו הוא תיאור חיי ירמיהו כמסכת ארוכה של סבל , בדידות ונידוי חברתי , משום שמילא בנאמנות את תפקידו כנביא פורענות . הפעילות הנבואית אינה מוצגת כשליחות בלבד , אלא כיסוד אימננטי באישיותו של ירמיהו : אין הוא אדם המשמיע דברי נבואה - הוא נביא ! וכל שהוא עושה , חושב , חש ואומר מבטא מהות זו . הפתיחה "אוי לי אמי" וגו ' ( טו , י ) והסיום "ה' ? זי ומץזי " r , " יט ) מסמנים את האופי האישי של הפרשה , מכוונים את תשומת הלב לעיקרה ומתווים דרך התייחסות למעט היסודות הבלתי אישיים שבה ( ראה לקמן . ( משתי בחינות יש כאן דמיון לפרשה הקודמת : גיוון ז'אנרי - שירה ופרוזה סיפורית , קינות , מזמורים ונבואות - המאיר את דמות הנביא מהיבטים שונים ; ומבנה דיאולוגי : ירמיהו ( טו , י ) - האל ( טו , יא יח , ירמיהו ( טו , טו יחן - האל ( טז , א יח , ( ירמיהו ( טז , יט כא . ( ואף זו דרך להאיר את אישיותו של ירמיהו כבר שיח עם שולחו . גשר בין שתי הפרשות הוא מוטיב היולדת : "אמללה ילדת השבעה " ( טו , ט , ( שבסוף הפרשה הקודמת , המתקשר עם "אוי לי אמי כי ילדתני" ( טו , י , ( וכן "ועל אמתם הילדות אותם ( טז , ג . ( ירמיהו מצ...
To the book