תחינה (יד, יט־כב)

יט המאס מאסת את יהודה גע לה אם בציו ן נפ ^ ף מדוע הכיתנו ואי : לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה : כ ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך : כא אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא ככודןל זכר אל תפר בריתף אתנו : כב היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו ףבבים הלא אתה הוא יהוה אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה : [ יט כב ] תחינת העם המתוודה על חטאיו ומצפה לסליחת האל . [ יט ] המאס מאסת וגו ' - תחינת ווידוי של העם ( כגון "כי מאס ה' בהם , " ו , ל . ( ההקשר בספר מזמן תשובה חיובית לשתי השאלות הראשונות , היוצרת ניגוד מפתיע לריטוריקה המקובלת של הדגם ... ה' אם ... מדוע ' ( ראה ב , יד . ( געלה נפשך - ניתקת עצמך כמו מדבר טמא ומתועב , כגון "והשמדתי ... והכרתי ... ונתתי את פגריכם ... וגעלה נפשי אתכם " ( וי ' כו , ל . ( קוה לשלום וגו ' - ראה לעיל ח , טו . [ כ ] ידענו ה' רשענו וגר - וידוי : אנו מכירים באשמתנו ומודים בה . ערן אבותינו - אזכורם אינו בא להסיר חלק מן האשמה מן המתוודים אלא להיפך , לבטא מודעות לעומק החטא ולהתמדתו , כגון "והתודו את עונם ואת עון אבתם " ( וי ' ט , מ . ( [ כא ] אל ...  To the book